היות וישראל היא מעצמה טכנולוגית, שוק המשרדים ומבני התעשייה שלה מאוד מפותח. כמו כן, בהיותה מדינה קטנה, אין מניעה אמיתית להקים משרד באיזור הצפון או הדרום, כגון חיפה או באר שבע, ולהיות בקשר עסקי שוטף עם איזור המרכז ותל אביב, שהרי באופן עקרוני, הכל במרחק של כמה שעות נסיעה; אפשר לנסוע ולחזור באותו יום.
עם זאת, לפי צבי גולדפינגר, ישנם כמה גורמים אשר גורמים להבדלים ניכרים יחסית בין מחירי השכירות למשרדים בתל אביב (לרבות גם איזורי התעשייה ברמת גן, בני ברק והרצליה), לבין השוק מחוץ לתל אביב והערים הסמוכות. ראשית, הפקקים בישראל הם חריגים במיוחד ביחס לעולם: עבור אדם שגר למשל בראשון לציון, להגיע לתל אביב בשעות השיא ברכב זו משימה של שעה וחצי לפחות בשעות הבוקר, ועוד שעה וחצי בערב. היות והפקק נמשך לכל אורכה של העיר, מי שצריך לעבור דרך קו הרוחב של תל אביב בבוקר (בין אם באיילון ובין אם בכביש 4), אם נאמר הוא גר בראשון לציון ועובד בכפר סבא, עליו צריך לעבור מסכת ייסורים של ממש בכל נסיעה. משום כך, שוק המשרדים בתל אביב אטרקטיבי יותר, שהרי מדובר במעין נקודת אמצע עבור מספר רב של ערים באיזור סמוכות המרכז והשרון. לאותם עובדים, יותר קל להגיע לתל אביב, מאשר לעבור דרך תל אביב.
מעבר לכך, היות ובתל אביב יש מספר עצום של שטחי משרדים אל מול כל הערים הסמוכות אליה, נוצר מצב שאם יש לנו פגישה עם לקוח, משקיע, נותן שירות וכדומה, ממילא סביר להניח והוא בתל אביב. משום כך, יותר נוח יהיה להגיע אליו אם אני עצמי כבר נמצא במשרד בתל אביב (תחשבו על הבדלי המחירים בין מונית בתוך העיר, לבין מונית מחוץ לעיר).
לבסוף, לפי צבי גולדפינגר, תל אביב היא סמל סטטוס: תל אביב היא "עיר עולם", כמו ניו יורק, פריז, בודפשט, ברלין ועוד. אם יש לך משרד בתל אביב, "סימן שהצלחת". לכן, למשרד בתל אביב יש ערך עצמאי משלו, מה שתורם לביקושים הרבים למשרדים.